100 מטרים של דרך רומית עתיקה נחשפו השנה כחלק מתכנית קהילתית בהובלת רשות העתיקות ובשיתוף קהילת הר עמשא, קק"ל, רט"ג, חברת מקורות ומועצה אזורית תמר. בשאיפה להתוות מסלול טיול יזמה רשות העתיקות פרויקט שבמסגרתו ייחשף מחדש קטע באורך כ-2 ק"מ של דרך מסוקלת ומפולסת התחומה באבני שוליים.
בשני קצות הקטע ישנם מגדל ובית חווה, העתידים גם הם להיחשף ולעבור שימור ופיתוח לטובת קהל המטיילים. כל אלה יהוו נקודות עניין ועוגן למסלול תיירותי חדש וייחודי באזור. בתקופה הרומית הגיעה התרבות החומרית של ארץ ישראל לשיא פריחתה, כאשר אחת העדויות המרשימות ביותר לכך היא ללא ספק רשת הכבישים שסללו הרומאים במשך שנות שלטונם באזור. אפשר לראות את מערך הכבישים הרומיים כמפעל החשוב ביותר של המינהל הקיסרי בארץ ישראל, אשר ראה בתחבורה מרכיב מרכזי בתפקוד מערכת השלטון. הרומאים השקיעו את מיטב האמצעים שעמדו לרשותם בבניית מערכת כבישים אשר הקיפה את כל האימפריה שלהם. המאמצים הרבים הושקעו על מנת לאפשר העברה מהירה של יחידות צבא לכל נקודה ברחבי האימפריה וכן כדי להבטיח קשר יעיל ויציב בין מוסדות המנהל השונים. אין ספק כי במקביל שירתו הכבישים גם את התעבורה האזרחית, סוחרים ותושבי המקום, אשר המשיכו להשתמש בהם במשך דורות רבים.
לכן הוקמו עם הזמן לאורך הדרכים יישובים חדשים ונבנו תחנות מנוחה, בארות ומאגרי מים, מגדלי שמירה ומצודות. רשת כבישים רומיים ענפה חצתה את ארץ ישראל לאורכה ולרוחבה, כאשר מרביתם נסללו בעקבות מרידות היהודים במאות הראשונה והשנייה לסה"נ. עם זאת, ממצאים ארכיאולוגיים ובעיקר המידע מכתובות על אבני מיל,מעידים, כי סלילת הכבישים על ידי הרומאים באזורנו המשיכה גם במאות השלישית והרביעית לסה"נ. אבני מיל הן אחד מהמאפיינים של הדרכים הרומיות; הן הוצבו לאורכן במרחק ממוצע של 1.48 ק"מ ושימשו כתמרורים ועליהם כתובות שציינו את המרחק מהעיר הקרובה, תאריכי סלילת הדרך והצבת האבן וכמובן הקדשה לקיסר ששלט באתה העת.
אחד הקטעים השמורים והארוכים ביותר של הדרך התגלה צמוד להר עמשא – יישוב קהילתי קטן השוכן בקצהו המזרחי של יער יתיר, במפגש בין ספר המדבר ודרום הר חברון לבין הנגב ובקעת ערד. נראה כי קטע זה שייך לאחד מנתיבי התנועה המרכזיים, שעבר מירושלים דרך חברון וממשית למצד תמר שבערבה (מצד חצבה) ומשם המשיך לכיוון פיינן ו-Via Nova Traiana שבעבר הירדן ולאיילה (אילת). התוואי של דרך-אורך זו מוכר ממפת פויטינגר, מפה שהועתקה בימי הביניים ממפה עתיקה המבוססת ככל הנראה על נתונים מהאה השנייה לסה"נ. למרות שניתן לזהות בקלות את סגנון הסלילה והכשרת תוואי הדרך האופייניות לתרבות הרומית, העדר אבני מיל בקטע זה של הדרך משאיר את נושא התיארוך שלה פתוח להמשך המחקר הארכיאולוגי. מתכנני הדרך השקיעו רבות בתכנון התוואי על מנת לשמור על דרך מישורית ככול שניתן, ללא ירידות ועליות תלולות. לאחר בחירה וסימון התוואי, הכשירו רומאים את הדרך – סיקול ופילוס התוואי ע"י חציבה (מינימלית), במקומות מסוימים ע"י מילוי אדמה שלעיתים נעשה על גבי תשתית של אבני שדה. בצדדים נתחמה דרך על ידי אבני שוליים שהשתמרו לגובה של נדבך אחד ושימשו למניעת סחיפה של אדמת המילוי ולסימון תוואי הדרך באופן ברור ונוח. לרוחב הדרך נבנו מדרגות שנועדו לגשר על הפרשי גבהים לאורך התוואי ולתמיכה טובה יותר בשכבות מילוי התשתית.
בחפירות שנערכו בין ימי הסגר של שנת 2020, נחשפו כ-100 מ' של הדרך הרומית בעזרת תושבי הר עמשא, שני-לבנה, מצודות יהודה, חירן, יתיר וערד. חלק מהדרך העתיקה עובר בתוך שמורת הטבע הר עמשא, והפעילות מתואמת עם מחוז דרום של רט"ג למניעת פגיעה בערכי טבע המצויים בשמורה. לאחר תיעוד מלא יעברו שרידי הדרך שימור, שחזור חלקי על ידי השלמת הקטעים החסרים וחיזוק של אבני השוליים. כל העבודות בפרויקט נעשו וייעשו בעתיד ע"י מתנדבים. הפרויקט צפוי להימשך גם בשנים הבאות והציבור מוזמן להגיע ליהנות ממסלול נפלא בנוף של השמורה והדרך הרומית.
פורסם במקור בחדשות בעתיקות יולי 2021, מאת דוידה דגן וגרגורי סרי
