פרופסור מרדכי גיחון, אחד ההיסטוריונים הצבאיים והארכאולוגים הקלאסיים הבולטים של ישראל בעשורים האחרונים, הלך לעולמו ב–19 בספטמבר 2016 בגיל 94.

הוא נולד בברלין בשנת 1922 למשפחת גיכרמן ועלה עם משפחתו לארץ ב–1934. גדל בתל–אביב. בשנת 1940 החל את לימודיו באוניברסיטה העברית בחוגים לארכאולוגיה ולהיסטוריה, אבל הפסיק אותם כדי להצטרף להגנה. צעד זה עתיד היה להפוך לקריירה צבאית ארוכת שנים, בעקבות האירועים הדרמטיים של אותה עת. בשנת 1942 התגייס לצבא הבריטי, לקח חלק בפעולות מלחמה שונות על אדמת אירופה ולאחר מכן היה מעורב בארגון ההעפלה של ניצולי השואה. השתחרר מהצבא הבריטי ב–1946 וחזר לארץ–ישראל. כאן חידש את לימודיו באוניברסיטה, אך לפני מלחמת העצמאות חזר לשירות הצבאי. שירת ביחידות המודיעין של צה״ל ולבסוף השתחרר בשנת 1963 בדרגת סגן–אלוף .

במהלך שירותו הצבאי המשיך מרדכי בלימודיו וסיים את התואר השלישי בהגשת תזה על ״הלימס הרומי בארץ– ישראל״ (1969). באותה העת הצטרף לאוניברסיטת תל–אביב שאך זה נוסדה ומונה בה לראש המחלקה להיסטוריה צבאית. בשנת 1965 הקים עם פרופסור שמעון אפלבאום ז״ל את המגמה לארכאולוגיה קלאסית בחוג ללימודים קלאסיים. ב–1971 התמנה לפרופסור–חבר וב–1980 לפרופסור מן המניין.

בשנת 1990 פרש לגמלאות. מיד לאחר שהצטרף לחוג ללימודים קלאסיים, יזם מרדכי ופיתח פעולות פדגוגיות ומחקר בתחום הארכאולוגיה הקלאסית. פעילותו המדעית מקיפה תחומים מגוונים, כגון ארכאולוגיה של הגבול הרומי במזרח, ארכאולוגיה יישובית ואמצעי הקשר הבין–יישובי, מרד בר כוכבא, היסטוריה צבאית וגיאוגרפיה היסטורית בכלל ושל עידן נפוליאון בפרט.

העניין העיקרי שלו הקדיש מרדכי את מרבית הקריירה שלו היה ונשאר חקר הלימס הרומי במזרח, שמילא לדעתו תפקיד מכריע בשמירה על גבול האימפריה הרומית באזורי המדבר. נושא זה התקשר לסקר שערך בשנים 1970-1956 בנגב, שבו בדק את שרידי האתרים המבוצרים ואת העורף שלהם. הוא סקר ורשם כ–150 אתרים, שרבים מהם אבדו מאז בשל הפיתוח באזור. למרות שמחקר חלוצי זה מעולם לא ראה אור כספר, עיקריו התפרסמו ביותר מ–100 מאמרים שהפכו לנכס צאן ברזל. במסגרת המחקר הזה ארגן מרדכי פרויקטים ארכאולוגיים במתקנים צבאיים בנגב ובעורף שלהם. כך נערכו חפירות בעין בוקק (1970-1968), במגדל צפית (1975) , במצד תמר (1976-1973) ובתל מלחתא (1979), אתרים שהפכו לבתי ספר להדרכה ולמחקר ארכאולוגי לדור שלם של חוקרים.

המונוגרפיה עין בוקק א (1993) היא מן הדוחות הארכאולוגיים וההיסטוריים הממצים ביותר על אודות התקופה הביזנטית. כך גם הפרסום עין בוקק ב (2000, עם משה פישר ואורן טל), מונוגרפיה המאירה את התקופה הרומית הקדומה באזור ים המלח. פרסומים אלה העלו תרומה חשובה לידיעת אזורי השוליים של ארץ–ישראל הקדומה ועוררו דיונים מאתגרים על אופי תפקידו של לימס והעורף שלו במזרח הקרוב. גיחון היה לאחד החוקרים מהשורה הראשונה בתחום הארכאולוגיה של הלימס ומן היוזמים והמארגנים של הכנסים הבינלאומיים בנושא זה. במסגרת הכינוסים הללו זכה להוקרה מיוחדת על פועלו.

בשנת 1970 הקים מרדכי גיחון את ועדת חקר אבני המיל של ארץ–ישראל, כשלוחה של הקורטוריום הבינלאומי של קורפוס אבני המיל, וב–1976 יזם והקים את הוועד הישראלי לחקר הכבישים הרומיים ואבני המיל בארץ–ישראל. מטעם המוסד הזה והחוג ללימודים קלאסיים באוניברסיטת תל– אביב, יזם וניהל סדרה של סקרים וחפירות לאורך הדרכים המרכזיות בארץ–ישראל הקדומה, בעיקר בין יפו לירושלים. ביוזמתו נערך גם סקר נרחב בידי ב׳ איזק, י׳ רול ומ׳ פישר, כולם תלמידיו ועמיתיו. באותה העת (1983-1977) ארגן מרדכי גם פרויקט חפירה גדול באמאוס ובסביבותיה, שבמהלכו נחשפו שרידי אמאוס העתיקה (כגון בית מרחץ מהתקופה הרומית), האתר המבוצר חורבת עקד (כולל שרידים הלניסטיים ומערכת מסתור מימי בר כוכבא), ותחנת הדרך מימי בית שני בחורבת מצד. לפעילות זו הייתה השפעה מכרעת על מחקר הדרכים העתיקות והעורף שלהם.

תחום אחר שעמד במרכז התעניינותו של מרדכי היה ההיסטוריה הצבאית של ארץ–ישראל. ספרו, קרבות התנ״ך (1978), שנכתב עם חיים הרצוג ז״ל, נשיא מדינת ישראל, נחשב ליצירת מופת בנושא ההיסטוריה הצבאית והמודיעינית של ארץ–ישראל לדורותיה.

מלבד עיסוקו בארכאולוגיה, היה מרדכי גיחון חוקר בעל שם בתולדות נפוליאון ותקופתו. במשך שנים רבות עמד בראש האגודה לחקר נפוליאון בישראל וגם בנושא זה פרסם מאמרים וספרים (נפוליאון בארץ–ישראל, 2003). לצד העניין בפעילותו של נפוליאון בארץ הקודש, ידע להבחין בין חיבתו האישית לדמות היסטורית יוצאת דופן זו, על הישגיה החדשניים (כגון האמנציפציה של יהודי אירופה), לבין השפעתה השלילית על מהלכים שונים בהיסטוריה המודרנית.

נושא מחקר נוסף של מרדכי, אולי היקר ביותר לליבו, היה מרד בר כוכבא. העניין שלו בכך התעורר בייחוד לאחר גילוי מערכות המסתור בחורבת עקד. רק שבועות אחדים לפני מותו יצאה לאור הגרסה העברית של המונוגרפיה שכתב בנושא זה (דרך כוכב מיעקב: בר כוכבא וזמנו, תל אביב 2016). בחגיגת יום הולדתו ה–94 באוגוסט 2016 אמר לי שהוא עובד על גרסה אנגלית של הספר, אך לצערנו, את החלום הזה כבר לא הספיק להגשים.

בכל מחקריו התאפיינה גישתו המחקרית של מרדכי בשילוב העמוק בין עבודת השטח ובדיקה קפדנית של המגוון הרחב ביותר של מקורות כתובים.

מרדכי היה מוכן תמיד לחלוק עם הרבים את הידע העצום שלו. הוא הרצה לפני חוגים רחבים, לאו דווקא תמיד אקדמיים , ופרסם את דעותיו בכתבי עת פופולריים . דורות רבים של תלמידים וארכאולוגים זכו ליהנות מן ההוראה וההנחיה שלו. את משרדו בבבנין יד אבנר שבקריית אוניברסיטת תל–אביב פקדו חוקרים מהארץ ומחו״ל שביקשו להיוועץ בו. במהלך השנים ״גייס״ (כלשונו) חוקרים צעירים רבים לסגל האקדמי והמחקרי. אני עצמי חב חלק נכבד בקריירה שלי למרדכי ואסיר תודה אני לו על האופן ההומני שבו שילב מאפיינים של מורה מסורתי קשוח עם גישה משפחתית. מרדכי גיחון היה נשוי מ–1948 לחוה גולדברג (נפטרה ב–2015), שהייתה גם שותפתו ועוזרתו בארגון הצד המינהלי של הפרויקטים שלו.

קהיליית הארכאולוגים וההיסטוריונים הקלאסיים בישראל איבדה את אחד מחבריה המרכזיים ומנציגיה הבולטים ביותר.