רקע

מקובל היה לומר שקטע דרך הבשמים שבין עבדת לערבה הוא הנחקר והמוכר ביותר לאורך כל הדרך בת למעלה מאלפיים ק"מ מדרום תימן לעזה; והנה הפתעה קטע חדש ובו שש תחנות של אבני מיל הצליח "להתחבא" מעיני החוקרים עד לפני חודשיים.

בין השנים 1965-1966 ערכו שני מדריכים בוגרים של בית ספר שדה שדה בוקר יורם צפריר ז"ל וזאב משל יבדל לחיים ארוכים, סקר לאורך דרך הבשמים בקטע שבין עבדת ובין שער רמון. בסקר נתגלו שני מקטעים ובהם שרידים של דרך סלולה רחבה ולאורכם 11 תחנות אבני מיל: חמש ברמת נפחה ושש במכתש רמון, בין שער רמון לתחתית מעלה מחמל. ברוב התחנות נתגלו שתי אבני מיל אך על אף אחת מהן לא נתגלתה כתובת. ברוח הימים של סוף שנות הששים תוארכו אבני המיל וקטעי הדרך הרחבים לימי הממלכה הנבטית, אך מחקרים מאוחרים יותר שייכו את אבני המיל לפעילות של הצבא הרומי בנגב לאחר סיפוח הממלכה הנבטית למרחב הרומי והפיכתה לפרובינקיה ערביה בשנת 106. שתי קבוצות אבני המיל שגילו משל וצפריר לא היו סמוכות וביניהן הפריד מרחב הר גרפון, שבו נמצא מצד גרפון. בקטע זה לא נתגלו אבני מיל וכמעט שלא השתמרו קטעים של הדרך הרחבה, ובלשונם של משל וצפריר "לא נתגלו כל שרידים של אבני מיל… לא נתגלו לאורך קילומטרים רבים כל סימני סלילה. קטע זה שוחזר רק לפני נוחיות ההליכה וההסתברות הטופוגראפית."

הגילויים החדשים

בהכנה לסיור רגלי שיזם שוקה רווק בדרך הבשמים מפטרה לעבדת בחורף האחרון מצא זיו שרצר, רכז ההדרכה של בית ספר שדה שדה בוקר, שתי תחנות של אבני מיל. זיו ניתח את השטח שבין מצד גרפון לראש מעלה מחמל (הקטע החסר) ושם לב שיש נתיב טופוגרפי סביר העוקף את הרכס שמדרום מזרח למצד גרפון מצד מערב, ולא מצד מזרח כפי סברו משל וצפריר והבאים אחריהם. ביום האחרון של המסע הרגלי מפטרה לעבדת, בו השתתף גם כותב שורות אלו, הלכנו על הנתיב אותו גילה זיו שרצר ויחד גילינו עוד שלוש תחנות של אבני מיל, ועל אחת מהן שרידי כתובת. במהלך חודש מרץ חזרתי לשטח עם סטודנטים מהמחלקה ללימודי ארץ ישראל במכללת כנרת, במסגרת קמפוס מחקרי בנושא דרכים עתיקות בנגב המתקיים פעם בשנתיים. לסיור חברו גם שוקה רווק, עוזי אבנר, זיו שרצר, ליאור אנמר וחברים נוספים. מלבד מדידה ורישום של אבני המיל בתחנות המוכרות גילו הסטודנטים תחנה חדשה ובה שלוש אבני מיל, על שתים מהם כתובות שלמות יחסית. כמו כן גילה ליאור אנמר באחת התחנות שכבר הכרנו שבר אבן מיל עם כתובת נוספת.
בשילוב המידע מכל הסיורים שנעשו בחודשים האחרונים ניתן לציין, כי נתגלה קטע חדש של דרך הבשמים, בין אזור מצד גרפון ובין ראש מעלה מחמל, ולאורכו שש תחנות חדשות של אבני מיל. בשתי תחנות נתגלו בוודאות שלוש אבנים: בתחנה אחת שתיים בוודאות ובשלוש תחנות רק אבן מיל אחת. בסך הכול התגלו 11 אבנים. בארבע תחנות נמצאו אבנים עם שרידי כתובות: בגרפון 2 (המספור מדרום לצפון) אבן עם 3-4 שורות קשות לקריאה, בגרפון 3 שתי אבנים עם כתובות שלמות יחסית, בגרפון 5 אבן עם שרידי אותיות בודדות בלבד ובגרפון 6 אבן עם מספר שורות. צילומי הכתובות הועברו לעיונו של פרופ' בנימין איזק מאוניברסיטת תל אביב, יו"ר הוועדה לחקר אבני מיל בארץ. בקריאה ראשונית של שתי הכתובות השלמות יחסית מגרפון 3 הוא זיהה אבן אחת מימי הקיסר פרטינקס מהשנים 193-194 לסה"נ והשנייה מימי הקיסר ספטימיוס סברוס מהשנים 195-198. בשלב ראשוני זה טרם זוהו המרחקים או נקודת המוצא למדידת המרחקים, שרשומים במקרים רבים על אבני המיל.
אין לי הסבר מדוע ב-11 תחנות אבני המיל שנתגלו בשנות ה-60 של המאה הקודמת לאורך דרך הבשמים ברמת נפחה ובמכתש רמון לא נתגלתה אף כתובת, ואילו במקטע החדש נתגלו חמש אבני מיל עם כתובות. יש לציין שבעבר נתגלו אבני מיל מצפון לעבדת ועליהן שרידי כתובות שלא פוענחו, אחת מהן הכתובה בצבע אדום בלבד ללא חריטה. אבני המיל הוצבו כרגיל במרחק של 1,000 (מיל) צעדים כפולים של חייל רומי, שבתקופה הרומית היו בסביבות 1450 מטר. ראוי לציין כי התחנה הדרומית ברמת גרפון (גרפון 1), הקרובה לראש מעלה מחמל, נמצאת במרחק מיל רומי מהתחנה הצפונית שנמצאה במכתש רמון למרגלות מעלה מחמל (רמון 6), והתחנה הצפונית של רמת גרפון (גרפון 6) נמצאה במרחק של שני מילים רומיים מהתחנה הדרומית של רמת נפחה (נפחה 5). בשלב זה של המחקר נראה כי אנו מכירים כיום 17 תחנות אבני מיל בין עבדת לבין חאן שער רמון. מחאן שער רמון לכיוון הערבה ובהמשך מזרחה לכיוון פטרה לא מוכרים תחנות נוספות של אבני מיל או קטעים ארוכים של דרך רחבה תחומה באבנים.

האם הקטעים שבין עבדת ובין שער רמון, בהם נתגלו קטעי דרך רחבה ו- 17 תחנות של אבני מיל, הם חלק מתוכנית גדולה יותר לכיוון הערבה או אפילו אל פטרה, שלא הושלמה? או שהם תוצאת פעילות מקומית של הצבא הרומי בקטעים מסוימים בלבד?
ראוי לציין כי גם בין שלושת הקטעים המוכרים רמת נפחה, רמת גרפון ומכתש רמון אין אחידות בשיטת הסלילה של הדרך עצמה, ומעלה מחמל המחבר בין מכתש רמון לרמת גרפון נשאר בצורת שביל גמלים ולא הורחב לכדי כביש ברוחב ארבעה מטרים, כפי שידעו היטב הרומאים לעשות גם במצוקים תלולים בהרבה ממעלה מחמל, כדוגמת שלושת הכבישים הרומיים היורדים מהרי מואב לדרום מזרח ים המלח. אני נוטה יותר להצעה השנייה, הרואה בקטע זה פרי פעילות מקומית של הצבא הרומי, כפי שמוכר ממספר דוגמאות מדרום ירדן וכפי שאני מבין את קבוצת אבני המיל שנמצאו ליד יהל שבערבה. עם זאת יש לציין כי רצף של 17 תחנות אבני מיל אינו מוכר משום מקום אחר בנגב, בערבה או בדרום ירדן (למעט הכביש הנמשך לאורך כל פרובינקיה ערביה, מבצרה שבדרום סוריה ועד לראש מפרץ אילת הוויאה נובה טריאנה).
תיארוך אחת האבנים לימי הקיסר ספטימיוס סברוס מעניין ביותר. לאורך תוואי דרך הבשמים בנגב מימי הממלכה הנבטית (עד שנת 106) נבנו לאורכו בעיקר מבנים מלווי דרך אזרחיים כמו חאנים, תחנות ובורות מים. לאחר שנת 106 ובמשך לפחות כמאה שנה המשיך סחר הבשמים הנבטי להתנהל באותו נתיב ובמהלך התקופה הרומית נבנו לאורך התוואי מגדלי שמירה צבאיים בקצרה, נקרות וראש מעלה מחמל.
ד"ר טלי אריקסון גיני, חוקרת הנגב, הנבטים ודרך הבשמים, הציעה בעבר ליחס את הפעילות הצבאית לאורך דרך הבשמים לתקופת הקיסרים משושלת סברוס, ומובן שהכתובת החדשה מחזקת מאד את הצעתה. כן יש לציין כי ממחקרו של ד"ר בן דולינקה עולה, כי ספטימיוס סברוס ערך מסע לפרובינקיה ערביה סביב התאריך המופיע על אבן המיל הנושאת את שמו שנתגלתה ברמת גרפון. הרבה שאלות נשארו עדיין פתוחות ויש מקום לביצוע סקר שיטתי לאורך הנתיב החדש שנתגלה. למרות שחלקו של הנתיב נמצא בתוך שטח אש יש לקוות שתימצא הדרך לסמנו כשביל למטיילים ולאפשר את ההליכה לאורכו כחלק מנתיב רצוף של דרך הבשמים, ללא הפרעה של דרכי עפר מודרניות. יש לדאוג שכל התוואי ברמת גרפון ורמת נפחה יהיה בתוך שמורת טבע מצד אחד כך תישמר הדרך העתיקה מפגיעה של כלי רכב וטרקטורונים ומצד שני תינתן האפשרות למטיילים ללכת לאורכה ובכך לשמרה לדורות הבאים.